Yoma
Daf 39a
תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. יָכוֹל יֶשֵׁב לֹו בַחַמָּה וּבְצִינָּה כְדֵי שֶׁיִּצְטָעֵר. תַּלְמוּד לוֹמַר כָּל מְלָאכָה לֹ֣א תַֽעֲשׂ֔וּ. מְלָאכָה אָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר. וְעִינּוּי אָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר. מַה מְלָאכָה שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר [מְלָאכָה] שָׁחַייָבִין עָלֶיהָ כָרֵת. אַף עִינּוּי שֶׁאָסַרְתִּי לְךָ בְמָקוֹם אַחֵר עִינּוּי שָׁחַייָבִין עָלָיו כָרֵת. וְאֵילּוּ הֵן. אֵילּוּ הַפִּיגוּלִין וְהַנּוֹתָרִין. מְנַיִין לְרַבּוֹת אֶת הַטְּבָלִין. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה. [מַרְבֶּה אֲנִי אֶת הַטְּבָלִים שֶׁהֵן בְּמִיתָה. וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַנְּבֵלְה שֶׁאֵינָן בְּמִיתָה. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה.] אַרְבֶּה אֶת הַנְּבֵילוֹת שֶׁהֵן בְּלֹא תַעֲשֶׂה וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַחוּלִין שֶׁאֵינָן בְּלֹא תַעֲשֶׂה. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה. אַרְבֶּה אֶת הַחוּלִין שֶׁאֵינָן בַעֲמוֹד וַאֶכֲוֹל. וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַתְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁהֵן בַעֲמוֹד אֶכֲוֹל. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה. אַרְבֶּה אֶת הַתְּרוּמָה וְהַמַּעֲשֵׂר שֶׁאֵינָן בְּבַל תוֹתִּיר. וְלֹא אַרְבֶּה אֶת הַקָּדָשִׁים שֶׁהֵן בְּבַל תוֹתִּיר. תַּלְמוּד לוֹמַר תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. רִיבָה. דָּבָר אַחֵר. תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. 39a דָּבָר שֶׁהוּא עִינּוּי אב בִית נֶפֶשׁ. וְאֵי זוֹ זּוֹ. זוֹ אֲכִילְה וּשְׁתִייָה. מִשֵׁם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ. נֶאֱמַר כָּאן תְּעַנּ֣וּ אֶת נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַֽיְעַנְּךָ֘ וַיַּרְעִיבֶךָ. מַה עִינּוּי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן עִינּוּי רַעֲבוֹן. אַף עִינּוּי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עִינּוּי רַעֲבוֹן.
Traduction
Comme il est écrit (Lv 16, 29): vous mortifierez votre corps (vous jeûnerez), on aurait pu croire que cette mortification consistera à s’asseoir dans un endroit très chaud, ou très froid, afin d’en souffrir; c’est pourquoi il est dit aussitôt après: vous ne ferez nul travail. Ainsi, ailleurs déjà, le travail est défendu; et, d’autre part, l’abstinence est prescrite (266)Cf. ci-aprs, 3.; de cette analogie on déduit que, pour le travail interdit ailleurs (le Shabat), il y a la pénalité du retranchement, comme l’on est passible de cette peine pour certaines défenses de manger, savoir à l’égard des sacrifices rejetés, ou des reliquats d’offrandes. D’où sait-on que la consommation des produits, non encore affranchis des redevances légales est sujette à la même pénalité? Cette défense y sera englobée, ledit précepte du jeûne étant exprimé au pluriel. Cette extension de la peine capitale (267)n cas de rupture du ježne., qui s’étend aux produits inaffranchis, s’applique aussi à la charogne (quoiqu’interdite), bien que la consommation de cette dernière (aux jours ordinaires) ne soit pas passible de la mort; à l’égal de la charogne, interdite par une défense négative, le simple manger profane, non sujet à une telle interdiction, est aussi compris dans ladite pénalité du retranchement. De plus, s’il est vrai que, pour le profane, il n’y a pas d’ordre biblique de se mettre à en manger; un tel ordre existe pour l’oblation sacerdotale et la seconde dîme, et pourtant toutes deux sont l’objet de la même pénalité. Enfin, en vertu de la même extension, quoique l’oblation et la dîme ne soient pas l’objet de l’interdit de n’en pas laisser, et que cet interdit soit applicable aux saintetés, la consommation de ces dernières aux jours du Kippour est non moins défendue. R. Eliézer dit: par la dite expression ''vous vous mortifierez'', on entend la macération du corps, savoir l’abstinence de manger et de boire. Au nom de R. Ismaël il a été dit que l’on établit une analogie entre ladite expression ''vous vous mortifierez'' et le verset disant (Dt 8, 3): il te tourmentera et t’affamera; comme dans ce second passage, la racine anâ a le sens d’affamer, il en sera de même de ce terme employé dans le premier verset.
Pnei Moshe non traduit
תענו את נפשותיכם יכול ישב לו בחמה וכו'. ברייתא היא בת''כ:
שאסרתי לך במקום אחר. בשבת אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר ביה''כ עינוי שחייבין עליו כרת הוא וזהו האכילה כמו שמצינו בדבר אכילה שחייבין עליו כרת ואלו הן וכו':
דבר שהוא עינוי בבית נפש בתוך חלל הגוף. ואיזו וכו':
וְלָמָּה שִׁשָּׁה דְבָרִים. כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה עִינּוּיִין הָאֲמוּרִין בַפָּרָשָׁה. וְהָא לֵיתנוֹן אֶלְּא חֲמִשָּׁה. אָמַר רִבִּי תַמְחוּמָא. וְאֶחָד מוּסַף.
Traduction
D’où sait-on que l’abstinence comprend juste six objets (comme l’expose la Mishna)? De ce que la Bible emploie six fois le terme ''mortifier'' (Lv 16, 29 &31); (Lv 23, 27&29); (Nb 29, 7). Mais il n’y a pourtant là que cinq de ces passages comportant la prescription formelle de s’abstenir? C’est vrai, répond R. Tanhouma; seulement l’une d’elles (Lv 23, 29) peut servir d’allusion à la défense de se laver.
Pnei Moshe non traduit
ולמה ששה דברים. דקחשיב במתני' ומנין לנו רמז לכל אלו:
כנגד ששה ענוים האמורין בפרשה. גבי יום הכפורים תרי באחרי מות ושלש בפרשת אמור וחד בפנחס:
והא ליתנון אלא חמשה. דאע''ג דששה פעמים הוזכר לשון עינוי מ''מ הציוויין אינן אלא חמשה תענו ועניתם באחרי מות ותרי ועניתם בפרשת אמור וחד בפנחס וכל הנפש אשר לא תעונה האמור בפרשת אמור אין זה ציווי כשארי עינויין המוזכרים:
ואחד מוסף ברחיצה. כלומר אע''פ שאין מקרא הזה צווי כמו שאר המקראות של עינוי מ''מ יש בו רמז עינוי לדבר מן הדברים המוספין הן על אכילה ושתיה כגון רחיצה או אחד משארי הדברים המוספין דקחשיב במתני' ורחיצה דנקט לאו דוקא אלא משום דרחיצה היא הראשונה מכל הני דקחשיב הלכך נקט לה. וא''נ ואחד מוסף סיום דברי ר' תנחומא הן וכלומר אחד מכל הני דקחשיב במתני' מוסף הוא ונרמז בקרא דכי כל הנפש אשר לא תעונה וכדאמרן. ותיבת ברחיצה אדבתרה קאי וציון הוא להמתני' ברחיצה ר' זעירא וכו' ועיקר:
בִּרְחִיצָה. רִבִּי זְעוּרָה בַּר חָמָא [רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָא] בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בְּתַעֲנִית צִיבּוּר מַרְחִיץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו כְּדַרְכּוֹ. בְּתִשְׁעָה בְאַב מַרְחִיץ יָדָיו וּמַעֲבִירָן עַל פָּנָיו. בָּיוֹם הַכִּיפּוּרִים מַרְחִיץ יָדָיו וּמְקַנְּחָן בְמַפָּה וּמַעֲבִיר אֶת הַמַּפָּה עַל פָּנָיו. רִבִּי יוֹנָה תָרִי מַרְטוּטָה וִיהַב לָהּ תּוּתֵי כַדָּה. וְהַא תַנֵּי. אֵין בֵּין תִּשְׁעָה בְאַב לְתַעֲנִית צִיבּוּר אֶלָּא אִיסּוּר מְלָאכָה בְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. הָיָה הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ אֵצֶל בִּתּוֹ וְעָבַר בַּיָּם אוֹ בַנָּהָר אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. נִיטַּנְּפוּ רַגְלָיו מַטְבִּילָן בַּמַּיִם וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הוֹרֵי רִבִּי בָּא כָּהֵן תַּנָּייָא. הוֹרֵי רִבִּי אָחָא. בְּבָא מִן הַדֶּרֶךְ וְהָיוּ רַגְלָיו קִיהוֹת עָלָיו. שֶׁמּוּתָּר לְהַרְחִיצָם בַּמַּיִם. תַּנֵּי. אָבֵל וּמְנוּדֶּה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ מוּתָּרִין בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. לִכְשֶׁיְּבוֹאוּ בָעִיר יַחֲלוֹצוּ. וְכֵן בְּתִשְׁעָה בְאַב וְכֵן בְּתַעֲנִית צִיבּוּר.
Traduction
– R. Zeira b. Hama, ou R. Yossé b. R. Hanina, dit au nom de R. Josué b. Levi (268)Jér., (Taanit 3, 6)Ê; BÊ;, ib., 13a.: aux jours de jeûne public, on peut se laver le visage, les mains et les pieds, comme d’ordinaire au jeûne du 9 Ab, on peut se laver les mains et seulement se passer de l’eau sur la figure; au jour du grand pardon, après s’être lavé les mains, on les essuiera avec la serviette, que l’on se passera (ainsi humectée) sur la figure (269)Cf. Jér., (Berakhot 2, 7).. R. Yona faisait tremper un vieux linge (270)Mot déjˆ employé au (Kilayim 9, 10), fin., et le laissait égoutter dans une cruche (afin de pouvoir au lendemain, jour de Kippour, s’humecter le visage). Mais n’a-t-on pas enseigné (271)B., Pessahim 54b. qu’il n’y a pas de différence entre le 9 Ab, et les autres jeûnes publics, sauf qu’en certaines localités il est d’usage de ne pas se livrer au travail le 9 Ab? (Pourquoi donc R. Josué b. Levi établit-il une distinction? question non résolue). Pour se rendre auprès de son maître, ou de sa fille, on peut traverser à la nage un bras de mer, ou un cours d’eau, sans souci de se mouiller; si l’on a sali ses pieds, on peut aussi les tremper dans l’eau, sans que ce soit l’équivalent du lavage. Conformément à cet enseignement, R. Aba et R. Aha ont déclaré que, lorsqu’au retour d’un grand voyage on a les pieds fatigués, il est permis de les laver à l’eau. On a enseigné (272)B., Moed Qatan 15b.: celui qui est en deuil, ou repoussé de la communauté (pour une faute publique), pourra revêtir des sandales pour faire un grand trajet, à la condition de se déchausser à l’arrivée en ville. Il en sera de même au jour du 9 Ab, ou à tout autre jeûne public – (273)Suit un passage reproduit textuellement du (Maasser Sheni 2, 1).
Pnei Moshe non traduit
בתענית צבור. שגוזרין על הגשמים וכיוצא בזה מרחיץ וכו' וגרסינן להא לקמן בפ''ד דתענית ומקצת הסוגיא הובאה לעיל בפ''ב דברכות בהלכה ז':
תרי מרטוטה. שורה סמרטוט אחד מערב יוה''כ ויהב ליה תחות כדה תחת כד שתתנגב במקצת ולמחר מעבירה על פניו:
והא קתני אין בין וכו'. ואמאי מחלק ר' יהושע בן לוי ביניהן:
הורה ר' בא כהן תנייא. כהך תנא דברייתא:
בְּסִיכָה. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בַּשַּׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. בְּתִשְׁעָה בְאַב וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. וְהָא תַּנֵּי. שָׁווַת סִיכָה לִשְׁתִייָה לְאִיסּוּר וּלְתַשְׁלוּמִין. אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לְאִיסּוּר. אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. וְהָא תַנֵּי. וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ. לָהָבִיא אֶת הַסָּךְ וְאֶת הַשּׁוֹתֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן סָךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי. אִין לֵית כָּאן סָךְ. לֵית כָּאן שׁוֹתֶה. דִּלֹ כֵן דָּבָר שֶׁהוּא בָא מִשְׁנֵי לָווִין מִצְטָרֵף.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
בסיכה כהדא דתני וכו'. גרסינן להא בפ''ב דמעשר שני בהלכה א' עד הוי אומר זו סיכה ועיקרא דהאי מילתא בהא דלקמן בענין סיכה התם היא דשייכא ושם הוא מבואר בחיבורי על סדר זרעים וע''ש:
גָּרַשׂ עַד הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ בְּשׁוֹכֵחַ.
Traduction
vide
[מְנַיִין שֶׁהוּא מְחוּוָּר בַּעֲשֵׂה. אָמַר רִבִּי אֶלָעָזָר בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי. לֹא נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת. מָה נָן קַייָמִין. אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. לַחַי הוּא אָסוּר כָּל שֶׁכֵּן לָמֵת. וְאֵיזֶה דָבָר שֶׁמּוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לַמֵּת. הֲוֵי אוֹמֵר. זוֹ סִיכָה.
Traduction
vide
Yoma
Daf 39b
משנה: הָאוֹכֵל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים כְּכוֹתֶבֶת הַגַּסָּה כָּמוֹהָ וּכְגַרְעִינָתָהּ וְהַשּׁוֹתֶה מְלֹא לוּגְמָיו חַייָב. כָּל הָאוֹכָלִין מִצְטָרְפִין לְכַכּוֹתֶבֶת וְכָל הַמַּשְׁקִין מִצְטָרְפִין לִמְלוֹא לוּגְמָיו. אָכַל וְשָׁהָ אֵין מִצְטָרְפִין׃
Traduction
Celui qui, au jour du Kippour, mange autant qu’une grosse datte (276)Cf. (Terumot 6, 1)., l’équivalent du fruit entier avec le noyau, ou qui boit une gorgée la bouche pleine, est coupable d’infraction au jeûne. Tout ce que l’on a mangé, (permis ou interdit) sera joint pour constituer la dite grandeur, ainsi que tous liquides avalés pour former ensemble la mesure prescrite. Cependant, le boire et le manger (en petites quantités) ne seront pas joints pour constituer la mesure interdite.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האוכל ביה''כ ככותבת הגסה. כתמרה גסה והיא פחות מכביצה מעט ואע''ג דבכל מקום שעור אכילה בכזית היינו היכא דאכילה כתיבה אבל ביה''כ דאשר לא תעונה כתיב גמירי דבבציר מככותבת לא מיתבא דעתיה והוי מעונה ושעור זה לכל האדם דאפי' אדם גדול כעוג מלך הבשן מיתבא דעתיה מיהת פורתא בככותבת וכבר אמרינן בהלכה דלעיל דשיעורין הללו דמתניתין באכילה ושתיה דיה''כ לענין חיוב כרת מיתניא אבל לענין איסור אסור מן התורה אפי' בחצי שיעור או פחות ואין חייבין כרת ולא מלקות אלא על כשיעור וכן הוא בשאר שיעורין:
והשותה מלא לוגמיו. של כל א' וא' לפי מלא לוגמיו הוא השיעור וכמה מלא לוגמיו כל שאלו יסלקנו לצד אחד ויהיה אותו הצד בולט ונראה נקרא מלא לוגמיו ושיעור זה הוא באדם בינוני פחות מרביעית:
כל האוכלין מצטרפין וכו'. בין דברים המותרים בין דברים האסורים כגון פגול ונותר וחלב או דם וטבל ונבלות וטריפות הואייל ואכל אוכלין שהן ראויין לאכילת אדם מצטרפין לכשיעור וכן כל המשקין וחייב כרת משום האוכל או שותה ביה''כ:
אכל ושתה אין מצטרפין. ואע''ג דאכילה ושתייה מחד קרא נפקי וחד שמא הוא דשתייה בכלל אכילה הואיל ומשום יתובי דעתא הוא ובכה''ג לא מיתבא דעתיה:
משנה: אָכַל וְשָׁתָה בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מְלָאכָה חַייָב שְׁתֵּי חַטָּאוֹת. אָכַל אוֹכְלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה שָׁתָה צִיר אוֹ מוּרְיֵיס פָּטוּר׃ תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים אֲבָל מְחַנְּכִין אוֹתָם קוֹדֶם שָׁנָה וְקוֹדֶם שְׁתַּיִם בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהוּ רְגִילִין לַמִּצְוֹת׃
Traduction
Celui qui a mangé et bu dans un même état d’ignorance n’est qu’une fois coupable et passible d’un sacrifice expiatoire; mais si dans le même état, il a mangé et travaillé, il est deux fois coupable (ce sont deux infractions d’ordre différents). Celui qui a mangé des objets que l’on ne peut pas manger (tellement ils sont mauvais), ou bu un liquide non potable, ou bu une sauce, ou du jus servant à confire, n’est pas coupable. On ne force pas les enfants de jeûner au jour du Kippour; mais on les initie progressivement à ce devoir un an ou deux avant le jour de l’obligation afin de les habituer à accomplir les préceptes religieux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת. כדאמרי' לעיל דמחד קרא נפקא וחד שמא הוא:
אכל ועשה מלאכה. דנפקי מתרי קראי:
חייב שני חטאות. אפי' בהעלם אחד:
שאינן ראוין לאכילה. כגון עשבים המרים ושרפים הבאושין:
שאינן ראוין לשתיה. כגון חומץ חי וציר או מורייס אפי' אכל ושתה מהן הרבה פטור מכרת אבל מכין אותו מכת מרדות:
מתני' תינוקות אין מענין אותן ביה''כ. אין חייבין למנוע מהן מאכל:
אבל מחנכין אותן. לשעות אם היה רגיל לאכול בשתי שעות ביום מאכילין אותו בשלש היה רגיל לאכול בשלש מאכילין אותו בארבע או בחמש או בשש הכל לפי כח הבן מוסיפין אותו לענות בשעות:
קודם שנה וקודם שתים וכו'. בגמרא מפרשינן להא:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֵרֵת (שׁוּ) [שֶׁ]צָרִיךְ לְמַעֵךְ אֶת תֲלָלוֹ. דִּלֹ כֵן נִתְנֵי. כָּמוֹהָ וּכְגַלְעִינָתָהּ וּמִחֲלָלָהּ. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. כַכּוֹתֶבֶת נִמְרִית.
Traduction
La mesure adoptée par la Mishna, dit R. Yossé, prouve qu’il faut compter en serrant la partie creuse du fruit (ou la bulle collée au noyau); sans quoi, l’on eût dit: l’équivalent du fruit, du noyau, et de la cavité.
Pnei Moshe non traduit
גמ' זאת אומרת. מדקתני כמוה וכגרעינתה ותו לא א''כ ש''מ שצריך למעך את חללה כלומר דבהכי משערינן כשנתמעך חללה ואין החללה מהשיעור דאם לא כן אלא עם החלל משערינן ניתני כמוה וכגרעינתה וכחללה:
ככותבת נמרית. ממקום נימרין וכך הוא שנוי בתוספתא פ''ד האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה שבארץ ישראל חייב ר' שמעון בן אלעזר אומר אפי' ככותבת הנמרין והיא קטנה משל ארץ ישראל:
תַּנֵּי. מְלֹא לוּגְמָיו. מַה וּפְלִיג. מְלוֹא לוּגְמָיו. שֶׁהוּא נִיתַּן לְלוּגְמָא אַחַת. תַּנֵּי מִשֵּׁם בֵּית שַׁמַּי. מְלוֹא לוּגְמָיו כִּרְבִיעִית. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְלָמָּה לֹא תַנִּינָתָהּ מִקּוּלֵּי בֵית שַׁמַּי וּמֵחוּמְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמַר לֵיהּ. מִפְּנֵי לוּגְמוֹ שֶׁלְבֶּן אֲבַטִּיחַ שֶׁהָיָה מַחֲזִיק יוֹתֵר מֵרְבִיעִית.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Eléazar adopte même comme mesure la petite datte de Nimrin. Quand à la gorgée, qu’entend-on par là? Est-ce que l’enseignement de la barayeta à ce sujet contredit la Mishna (et parle des deux joues pleines, ou non)? Non, on entend par là une seule gorgée (s’avalant d’un trait). On a enseigné au nom de Shammaï que, pour une telle gorgée, on entend une mesure d’un quart de cab (comptée comme moyenne). S’il en est ainsi, demanda R. Hiya b. Ada en présence de R. Mena, pourquoi ce cas n’est-il pas enseigné parmi ceux où Shammaï professe un avis moins sévère que Hillel (puisqu’il accorde ici qu’il faut une plus grande mesure que celle de Hillel pour qu’il y ait lieu de l’interdire)? C’est que, fut-il répondu, la gorgée qu’avalerait Ben-Abtiah (277)Mishna (Kelim 17, 12). contient plus d’un quart (et si Hillel se réfère à celle-ci, il accorde une mesure large).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם ר' אליעזר אומר השותה מלא לוגמיו חייב:
מה ופליג. מה הוא מלא לוגמיו דהאי תנא דברייתא אם פליג על תנא דמתני' וסבירא ליה דדוקא מלא לוגמיו משני צדדיו הוא דבעינן או לא וקאמר דלא פליג אלא מלא לוגמיו שהוא ניתן ללוגמא אחת היא דקאמר וכדפרישית במתני':
מלא לוגמיו. שיעורו ברביעית כלימר דאם הוא כשיעור רביעית חייב:
ולמה לא תנינתה. בעדיות בין מקולי בית שמאי ומחומרי ב''ה דסתמא דמתני' כבית הלל היא וסברו מלא לוגמיו מצד אחד היא פחות מרביעית וחייב:
א''ל מפני לוגמו של בן אבטיח וכו'. שהיה אדם גדול ביותר כדתנינן בפי''ז דכלים אגרוף הגדול שיעורו כאגרופו של בן בטיח וכי איתשיל בבה''מ במלא לוגמיו של בן בטיח הוא דאיתשיל דהוי להו ב''ש לחומרא וב''ה לקולא:
וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל. תַּנֵּי. כָּל אֵילּוּ שֶׁאָֽמְרוּ. אֲסוּרִין בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל. יָצָא לַדֶּרֶךְ נוֹעֵל. הִגִּיעַ לְכַרַךְ חוֹלֵץ. וְכֵן בְּאָבֵל וְכֵן בִּמְנודֶּה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יוֹצְאִין בִּאִמְפִּלִיָּא בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין יוֹצְאִין. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דָּמַר. יוֹצְאִין. בִּאִמְפִּלִיָּא שֶׁל בֶּגֶד. וּמָאן דָּמַר. אֵין יוֹצְאִין. בִּאִמְפִּלִיָּא שֶׁל עוֹר. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן סְלַק לְגַבֵּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּלֵילֵי צוֹמָא רַבָּא. נְפַק לְגַבֵּי לְבוּשׁ סוֹלְיָסָה. אָמַר לֵיהּ. מָה הוּא דֵין. אָמַר לֵיהּ. אַיסְתְּנֵיס אָנָא. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן סְלַק לְגַבֵּיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּלֵילֵי תַעֲנִיתָא. נְפַק לְגַבֵּהּ. לְבוּשׁ סוֹלְיָסָה. אָמַר לֵיהּ. מָה הוּא דֵין. אָמַר לֵיהּ. אַיסְתְּנֵיס אָנִי. רִבִּי סִמַיי חֲמוּנֵהּ נְפִיק בְּלֵילֵי תַעֲנִיתָא לְבוּשׁ סוֹלְיָסָה. חַד תַּלְמִיד מִן דְּרִבִּי מָנָא הוּרֵי לְחַד מִן קְרִיבוֹי דִנְשִׂיָא לְמַלְבֵּשׁ סוֹלְיָסָה. אֲמַר לֵיהּ. 39b אַן מִן הָדָא. אֲמַר לֵיהּ. מִן דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הוּא. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַיסְתְּנֵיס הֲוָה.
Traduction
Au sujet de la défense de se chausser, il est dit: chaque fois que cette interdiction est prononcée, elle est suspendue en faveur de celui qui se met en route; en arrivant au premier village d’arrêt de la route, on se déchaussera. C’est ainsi qu’agiront l’homme en deuil et l’excommunié (274)Jér., (Yebamot 12, 1) ( 12c).. Selon l’avis des uns, on peut sortir en chaussons (impilia) le jour du Kippour; selon d’autres, c’est interdit. R. Hisda dit: le premier, qui l’autorise, parle de chaussons d’étoffe, le second parle de cuir. R. Isaac b. Nahman, pour se rendre auprès de R. Josué b. Levi la nuit du grand jeûne, alla chez lui en chaussons de feutre (solea). -Qu’est-ce cela, lui demanda le rabbi? -Excuse-moi, répondit R. Isaac, je suis trop délicat pour marcher nu-pieds. De même, R. Samuel b. Nahman avait agi ainsi la nuit d’un autre jeûne, pour cause de faiblesse. R. Saméï Hamona, sortant la nuit d’un jeûne, se couvrit les pieds de ces chaussons. Un disciple de R. Mena enseigna à l’un de ses parents que les femmes peuvent, au jour de jeûne, porter de tels chaussons. -D’où le sais-tu, lui demanda-t-on? -De ce que R. Josué b. Levi agissait ainsi. -Ceci ne prouve rien, lui fut-il répliqué, car R. Josué b. Levi jouissait d’une exception à cause de son état délicat.
Pnei Moshe non traduit
תני כל אלו שאמרו אסורין וכו'. בתשעה באב ובתענית צבור אם יצא לדרך נועל וכו' וגרסינן להא נמי בפ' בתרא דמועד קטן:
אית תניי תני יוצאין באמפלייא. של בגד ביה''כ ואית תניי תני וכו'. וגרסינן להא ביבמות בפרק י''ב בהלכה א':
סוליסא. זהו אנפלייא של בגד:
א''ל ר' יצחק לריב''ל מה היא דין מי התיר לך זה דס''ל כהתנא דהתוספתא דמכילתין פ''ד דגריס בנעילת הסנדל אפי' באנפליא של בגד וא''ל איסתניס אנא ומותר לכ''ע:
לחד מן קריבויי דנשיא. לאחד מהקרובים של בית הנשיא:
אן מן הדא. הוראה זו ממי הוא והשיב לו מדריב''ל וא''ל שאני ריב''ל דאיסתניס הוה:
וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה. אֲתִי חֲמִי. בִּרְחִיצָה הוּא אָסוּר. בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה לֹא כָל שֶׁכֵּן. תִּיפְתָּר בְּמָקוֹם שֶׁאֵין טוֹבְלִין. אוֹ קוֹדֶם שֶׁהִתְקִין עֶזְרָא טְבִילָה לְבַעֲלֵי קֶרִיִּין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא רִבִּי ייָסָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵין קֶאִי אֶלָּא מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּיטָּה. רַב הוּנָא אָמַר. אֲפִילוּ רָאָה עַצְמוֹ נִיאוֹת תוֹךְ חֲלוֹם. הֲווּ בְּעַייָן מֵימַר. וּבִלְבַד הָאִשָּׁה. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵא תְּרַווֵיהוֹן אָֽמְרִין. אֲפִילוּ מִדָּבָר אַחֵר. וְהָא תַנִּינָן. יוֹם הַכִּיפּוּרִים אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִייָה וּבִרְחִיצָה וּבְסִיכָה וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּעֲלֵי קֶרִייִן טוֹבְלִין כְדַרְכָּן בְּצִנְעָה בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין קֶרִי אֶלָּא מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. פָּתַר לָהּ. בְּשֶׁשִּׁימֵּשּׁ מִטָּתוֹ מִבְּעוֹד יוֹם וְשָׁכַח וְלֹא טָבַל. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְרִבִּי יוֹסִי בַּר חֲלַפְתָּא שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ טוֹבֵל בְּצִנְעָה בְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. אִית לָךְ מֵימַר בְּאוֹתוֹ הַגּוּף הַקָּדוֹשׁ בְּשׁוֹכֵחַ.]
Traduction
– ''Les relations conjugales sont interdites'', dit la Mishna. Cela ne va-t-il pas sans dire, puisque le bain (souvent exigible après ces relations) est interdit? Il se peut que cette défense ait en vue les localités où l’on ne se baigne pas après cet acte, ou l’époque avant laquelle Ezra a institué l’obligation du bain pour ceux qui sont atteints de blennorragie – (275)Suit un passage reproduit du (Berakhot 3, 4) Ê; Cf. Jér., (Taanit 1, 6) ( 64d)..
Pnei Moshe non traduit
איתא חמי. בתמיה בא וראה אם ברחיצה הוא אסור בתשמיש המטה לכ''ש דהא טבילה בעי ולמה לי למיתני בתשמיש המטה:
תיפתר במקום שאין טובלין. לקרי שאינן נוהגין בתקנה זו או דמתני' קודם שהתקין עזרא טבילה היא נשנית:
אין קרי אלא מתשמיש המטה וכו'. גרסינן להא לעיל בפ''ג דברכות בהלכה ד' עד אית לך למימר באותו הגוף הקדוש בשוכח. ושם מפורש:
הַמֶּלֶךְ עַל שֵׁם מֶ֥לֶךְ בְּיוֹפְיוֹ תֶּחֱזֶ֣ינָה עֵינֶי֑ךָ
Traduction
Le roi avait l’autorisation de se laver, en raison de ce qu’il est dit (Is 33,17): Tes yeux verront le roi dans sa splendeur;
Pnei Moshe non traduit
המלך. טעמא על שם מלך ביופיו וכו' לפיכך מותר ברחיצה. והכלה מפני איבה שלא תתגנה על בעלה ויהיה לה איבה ממנו:
וְהַכַּלָּה מִפְּנֵי אֵיבָה.
Traduction
et la fiancée, pour ne pas être haïe de son futur.
וְהֶחָיָה תִנְעוֹל אֶת הַסַּנְדָּל. דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. הֲוִינָן סָֽבְרִין מֵימַר עַל סוֹפָה. אַשְׁכַּח תַּנֵּי עַל כּוּלְּהוֹן.
Traduction
''La femme en couche pourra se chausser, selon l’avis de R. Eliézer''. On avait cru d’abord que cette dernière remarque (selon R. Eliézer) se rapporte seulement à la fin (la chaussure); mais on a trouvé que la discussion concerne aussi le reste.
Pnei Moshe non traduit
הוינן סברין מימר. מעיקרא על סופה היא דמיתני דברי ר''א דלא קאי אלא על הסיפא והחיה וכו' ולבתר כן אשכח תני בברייתא על כולהון קאי המלך והכלה ברחיצה והחיה בנעילת הסנדל הכל הוא מדברי ר' אליעזר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source